מגן שמשון בע"מ נ' גולדברג

פסק דין

תחילתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר שהתובעת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבע ביום 24.02.2010, וכשאר ביום 08.04.2010 התקבלה ההתנגדות לביצוע השטר משהנתבע טען, כי החתימה על השיק אינה שלו.

על פי תצהירו שצורף להתנגדותו לביצוע השטר, הנתבע הוסיף וטען עוד, כי חשבונו "הוגבל בתאריך 8/2/04 והשיק ניתן לפרעון בתאריך 18/2/04 דבר אשר לא ייתכן שאני בעל עסק יודע שחשבוני הוגבל ובכל זאת אני אבצע עבירה ואתן שיק שלא יכובד". הנתבע הוסיף וטען עוד, כי תאריך השיק הינו משנת 2004 ואף אחד לא פנה אליו בנוגע לשיק עד לפתיחת ההליכים בלשכת ההוצל"פ.

השיק הוצג לעיוני והוא נחזה להיות בחתימת הנתבע ולהלן תיאורו: שיק מספר 0010173, על סך של 3,750 ₪, זמן פירעון: 08.02.04. הנפרע בשיק הינו "באסם עלי", על גב השיק מופיעים השמות שלהלן: באסם, וקסלר, וכן חותמת התובעת. על השיק צוין עוד, כי השיק מוחזר והסיבה "ח-ן מוגבל", כאשר תאריך ההחזרה הינו: 18.02.04.

התובעת טוענת, כי הנתבע מסר את השיק וקיבל תמורה מלאה, וכי הינה מחזיקה בשיק כשורה על פי פקודת השטרות.

התובעת טוענת עוד, כי הנתבע הנו בעל חובות רבים ופתוחים נגדו מספר תיקים נוספים בהוצאה לפועל ולכן, טענת הנתבע כי אילו ידע על קיומו של השיק עוד בשנת 2004 היה בודק את השיק או משלם את חובו טענת סרק היא, שכן הנתבע לא סילק חובות רבים אחרים. בנוסף, טוענת התובעת כי אילו החתימה הייתה מזויפת הרי שהבנק היה מבחין בכך ומזהיר את הנתבע.

בעדותו בפניי, הנתבע הודה, כי מסר ארבעה שיקים, בינם השיק נשוא התביעה, לגיסו מר וקסלר אריה, תמורת הלוואה שהנתבע לקח לצורך רכישת רכב לאשתו, כאשר כל שיק היה על סך 3,750 ₪. הנתבע טען עוד, כי השיקים נמסרו לגיסו לביטחון בלבד, ללא כל חתימה, ולכן הוא רשם על השיקים, במקום המיועד לחתימה, את המילה "בלבד" על מנת להבטיח אי העברתו לצדדים אחרים כלשהם. הנתבע היה מעביר לגיסו מדי חודש את הכסף עבור כל שיק במזומן ומקבל לידיו השיק בחזרה. הנתבע שילם תמורת ארבעת השיקים לגיסו, אך זה האחרון לא החזיר לידיו את השיק האחרון שהינו השיק נשוא התביעה. עוד טען הנתבע, כי המילה "בלבד" שבשיק נמחקה ומי שמסר את השיק "קשקש" חתימה ובגין כך הנתבע אף הגיש תלונה במשטרה בדבר זיוף חתימתו.

עדותו של הנתבע לקתה במספר סתירות המשליכות באופן ישיר על משקלה ואמינותה, כפי שיפורט להלן ובהמשך.

חשבונו של הנתבע הוגבל ביום 08.02.04, וזאת על פי הודאתו (ראו סעיף 4 לתצהיר הנתבע שצורף להתנגדותו לביצוע השיק). מכאן, ברי כי טענת הנתבע, לפיה, לא חתם על ארבעת השיקים שנמסרו לגיסו וקסלר משחשבונו היה מוגבל, הינה טענה חסרת בסיס. חשבונו של הנתבע הוגבל אך ורק ביום 08.02.04, היינו, אך ורק במועד פרעון השיק האחרון מתוך ארבעת השיקים שנמסרו על ידי הנתבע לגיסו.

לא זו אף זו: הנתבע טען, כי השיק ניתן ביום 18.02.04 ולא ייתכן כי יחתום על שיק כשהוא יודע כי חשבונו מוגבל. לעניין זה, ברי כי הנתבע מתבלבל בין מועד מסירת השיק לגיסו, לבין מועד פרעון השיק ולבין מועד הצגתו לפרעון. מכאן, ברי כי אף טענה זו לא תעמוד לנתבע.

אין חולק, כי הנתבע מסר את השיק נשוא התביעה לידי גיסו (מר וקסלר) ביחד עם עוד שלושה שיקים, וזאת להבטחת השבת הסכומים כפי שנרשמו בשיקים, תמורת הסכומים שהתקבלו בידי הנתבע מאת גיסו. הדברים עולים הן מעדותו של הנתבע והן מעדותו של מר דני דיין העד מטעם התובעת, אשר העיד כי נכח מדי יום ביומו במשרד של גיסו של הנתבע והוא ידע את המתרחש במשרד ואף ענה לטלפונים, ומתוך פעילותו במשרד נוכח הוא לדעת כי הנתבע מסר מספר שיקים לגיסו לצורך קניית רכב בתשלומים לאשתו של החייב. דיין הצהיר כי למיטב ידיעתו גיסו של הנתבע רכש רכב מסוכן מהמגזר הערבי (ככל הנראה המדובר באותו "באסם" – הוא הנפרע בשיק) ונתן את השקים בידיעת הנתבע, אותו סוכן התקשר בנוכחות דיין וביקש סילוק החוב עבור השקים שחזרו והנתבע התקזז בדרך כלשהי עם גיסו בעניין סילוק השקים שחזרו.

הנתבע טען, כי לא ידע כי גיסו העביר את השיק לצד ג' וכי לא ידע כי השיק לא נפרע. עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לשנות מאומה מהיותה של התובעת אוחזת כשורה בשטר, יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי טענתו זו של הנתבע התבררה כלא נכונה וזאת כעולה מעדותו של מר דיין (רא: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 22-16): ".... פרט לעובדה שהייתי נוכח במשרד כשקיבלתי טלפון מאדם מסוים שאמר שהצ'ק של הנתבע על סך 3,570 ₪ חזר. הנתבע היה שם למטה ואני ישבתי במקומו של מר ווקסלר אותו אני מחילף מדי פעם, אמרתי לאותו אדם שהתקשר שאין לי מושג. אני הייתי עונה לטלפונים כי קיבלתי אישור מבעל הבית שזה בעצם גיסו של הנתבע. הודעתי לנתבע שחזר הצ'ק והוא אמר לי שהוא יודע את זה. מעבר לזה אין לי מושג...".

עדותו של מר דיין יצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותו של מר דיין לא נסתרה כלל וכלל על ידי הנתבע ועל כן, אין מנוס מהקביעה, כי הנתבע אכן היה מודע לכך כי השיק הועבר לצד ג' וכי השיק לא כובד ולא נפרע.

עדותו של הנתבע נפגמה אף בהקשר לכפירתו בחתימתו על השיק, ודין טענתו, כי חתימתו זוייפה ו/או החתימה שעל השיק אינה חתימתו להידחות, הכל כפי שיפורט להלן:

סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע, כי לא קמה חבות על פי שטר ללא חתימה וכאשר עולה טענה בדבר זיוף חתימה, לא ניתן לרכוש מכוחה של חתימה זו זכות להחזיק בשטר או לאכוף פירעונו, כאמור בסעיף 23(א) לפקודה.

בספרו של פרופ' לרנר "דיני שטרות" מהדורה II בעמ' 251 בפרק הדן בזיוף נאמר כך:" זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זוייפה אינו חב, גם לא בפני אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל. שטר שנגנב מהנפרע והגנב מזייף חתימת הנפרע ומסב את השטר, הנסב אינו קונה כל זכות בשטר אפילו נתן בתום לב ערך בעדו. זכותו של הנסב תלויה בחתימת ההיסב, ומקום שחתימה זו מזוייפת, אין אדם זוכה בשטר. בלשון הסעיף 23(א) לפקודה, 'אין כוחה של חתימה מזוייפת יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או הפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו'. שרשרת ההיסבים נפסקת, איפוא, עם זיוף של אחת מחוליותיה; השטר נשאר לצמיתות רכושו של אדם שממנו נגנב, ואדם זה רשאי לתבוע החזרת השטר מכל אדם אחר,ואם קיבלו בחזרה, שוב הוא האוחז ויכול לתבוע פרעונו. ואפילו אינו מצליח לקבל את המסמך בחזרה, יוכל לתבוע פרעונו כפרעון שטר שאבד, בדרך האמורה בסעיף 70 לפקודה".

הלכה פסוקה היא כי כאשר מכחיש נתבע את חתימתו על השטר, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה (ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993) (להלן: "פרשת רחמים").

כאמור, בפרשת רחמים התווה כבוד הנשיא שמגר את הדרכים העיקריות, באמצעותן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של נתבע פלוני, כדלקמן:

האחת - באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם על המסמך או של מי שהיה עד לחתימה;

השנייה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני בין החתימות;